אורטיקריה אדיופטית היא דרמטוזה אלרגית המתבטאת בפריחות עור אופייניות. יש שם אחר - אורטיקריה.

מהי אורטיקריה אידיופתית

המחלה קיבלה את שמה הפרטי בגלל הדמיון של פריחות עם גירוי על העור לאחר מגע עם סרפד. היפוקרטס הבחין בתכונה זו כמה מאות שנים לפני עידןנו. עם זאת, שם זה לא היה נפוץ. רק לפני קצת יותר מ -200 שנה המונח התבסס היטב, אם כי האטיולוגיה והפתוגנזה שלו טרם נחקרו מספיק.

אבחנה זו נעשית אם לא מתגלים מחלות מערכתיות העלולות לגרום לאורטיקריה. המחלה מופיעה אצל 3% מאוכלוסיית העולם, עם תדירות זהה בקרב גברים ונשים, מבוגרים וילדים, ללא קשר להבדלים הגזעיים.

אך עדיין, נשים בגילאי 30-50 נוטות יותר לחלות.

על פי משך הקורס, מובחנות בין שתי צורות:

  • חריף (תוך מספר שבועות);
  • אורטיקריה כרונית אידיופטית (נמשכת חודשים ושנים).

יש גם סיווג נוסף.

לדבריה, אורטיקריה היא:

  • נכון (כתוצאה מתגובה לאלרגן ספציפי);
  • פסאודו-אלרגי (השפעות כימיות או פיזיות על העור);
  • מגע (הנובע ממגע בעור עם חומרים אלרגיים).

גורמים להתפתחות פתולוגיה ותסמינים

לעיתים קרובות, הרופאים אומרים כי הגורם למחלה אינו ידוע, מכיוון שקשה להבין את המנגנונים המפעילים את המחלה.

עם זאת, גורמים מעוררים עשויים להיות:

  • לחץ כרוני והתמוטטויות עצבים;
  • חסינות מוחלשת;
  • נטילת תרופות מסוימות;
  • השפעת אלרגנים שונים (כימיקלים ביתיים, עקיצות חרקים, אבקות צמחיות, מוצרים);
  • השפעה שלילית על הסביבה (למשל מינוס טמפרטורה);
  • מחלות נגיפיות, זיהומים, גידולים.

לעיתים קרובות המחלה מופיעה גם במהלך ההיריון.

מחלת עור זו מתבטאת בסימפטומים הבאים:

  • היווצרות שלפוחיות בצבע ורוד-ארגמן עם גבולות ברורים, היקפם נע בין חצי וחצי עד 3-4 ס"מ;
  • אנגיוטורי של רקמות מסביב;
  • גירוד חמור;
  • תחושת צריבה;
  • חרדה ועצבנות.

פריחה אלרגית מלווה בנפיחות והרבה תחושות לא נוחות, כך שהמטופל עלול לפתח הפרעות שונות כתוצאה ממערכת העצבים ואפילו דיכאון. ישנן גם תחושות סובייקטיביות בעוצמות שונות בצורה של כאב ראש, חום, חולשה. איכות החיים מתדרדרת באופן ניכר, מה שמביא גם לאי נוחות חברתית וחוסר רצון ליצור קשר עם אנשים בגלל פגמים קוסמטיים.

דרמטוזיס נמשכת יותר משישה שבועות, זהו לפחות. לעיתים קרובות פריחות נשארות על העור במשך מספר חודשים, מכיוון שיש כל הזמן מזיגה של שלפוחיות שתתפשט לאזורים בריאים סמוכים.

אבחון

אל תעכב ביקור אצל הרופא. תגובה אלרגית כה חזקה שהיא מהווה סכנת חיים. אם המטופל חש לפתע חולשה קשה, חווה קשיים הולכים וגוברים בנשימה ובבליעה, הוא צריך להתקשר בדחיפות לאמבולנס.

רופא מנוסה יכול לבצע אבחנה מדויקת במבט חטוף. עם זאת, הוא מתמודד עם המשימה לא רק לאבחן את המחלה, אלא גם לבסס את סיבת השורש שלה. זה הכרחי כדי לבחור את שיטת הטיפול האופטימלית. לכן, במינוי הראשון, רופא עור צריך לערוך בדיקה ולאסוף אנמנזה.

כמעט תמיד נקבעות בדיקות קליניות כלליות בדם בשתן ובצואה, כמו גם מחקרים טפיליים. אם עדיין לא נמצא אלרגן או גורם מעורר, הרופא ירשום הפניה למומחים צרים יותר - רופא אף אוזן גרון, אורולוג, גסטרואנטרולוג. בדיקות נוספות יסייעו באבחון מחלה מערכתית העשויה להיות גורם סביר לאורטיקריה.

שיטות טיפול

הטיפול באורטיקריה אידיופתית נועד להפחית את התגובה החיסונית הבלתי מספקת לאלרגן, כמו גם להסיר מוצרים מזיקים מהגוף.

מבין התרופות הנפוצות ביותר, יש להזכיר:

  • אנטיהיסטמינים (ידוע "לורטאטין");
  • סופגים (Enterosgel);
  • גלוקוקורטיקוסטרואידים;
  • אנזימים (מזזים).

אם יש צורך בכך, לרשות המטופל נוסף תרופות נגד פטריות, הרגעה ונוגדי דלקת.

לרוב משתמשים בשיטות פיזיותרפיות (אלקטרופורזה, קרינה אולטרה סגולה), כמו גם תרופות עממיות. כמו כן, מומלץ לחולה לדבוק בתזונה היפואלרגנית ולנסות לחסל דברים ואמצעים מחיי היומיום שיכולים איכשהו לעורר תגובות אלרגיות.

תחזית ומניעה

העיקר לא לעכב את הטיפול ולמנוע את מעבר הצורה החריפה לזו הכרונית. במקרים כאלה, הפרוגנוזה חיובית למדי. במקרים נדירים, אפילו היעלמות ספונטנית של המחלה אפשרית.

במקרה של קורס כרוני, ניתן להחליף הישנות חוזרות ונשנות של המחלה בהפוגות ארוכות למדי, אולם המצב עלול להחמיר בכל פעם.

אם כל התקף חדש כבד מהקודם, הדבר מעיד על גישה של אנפילקסיס אידיופתי.

אמצעי מניעה הם פשוטים מאוד.

אדם זקוק:

  • לאכול נכון, לסרב להשתמש במוצרי אלרגן;
  • לנהל אורח חיים בריא, להפסיק לשתות אלכוהול ולעשן;
  • למזער את מספר המצבים המלחיצים;
  • לתת עדיפות לאנלוגים אורגניים של כימיקלים ביתיים בעלי תכונות מוכחות היפואלרגניות;
  • בחר בגדים מחומרים טבעיים.

אנשים עם אבחנה זו צריכים לעקוב בקפידה אחר המלצות הרופא ולעבור בדיקות שגרתיות בזמן.