היד של פטימה או חמסה היא סמל קדום פופולרי מאוד בקרב תושבי ישראל, הודו, מצרים ומדינות דרום ומזרח אחרות. זה נחשב קמיע עוצמתי המסוגל להגן על בעליו מפני השפעות מזיקות ואירועים רעים. במאמר זה נשקול את המשמעות של קמע "ידו של פטימה" ונברר כיצד ליישם נכון את סימן הקסם הזה.

משמעות כף ידו של קמע פטימה לנשים וגברים

"היד של פטימה" נראית כמו כף יד פתוחה עם שלוש אצבעות מורמות ושתי כפופות. בדרך כלל, סמל קדוש נוסף ממוקם במרכז הקמיע: הוא עשוי להיות שונה תלוי במדינה. למשל, בישראל זה הכוכב של דוד, ובטורקיה - העין הכחולה הפתוחה. במקום סמליות ניתן להשתמש בקישוטים או אבנים יקרות.

לא משנה מי לובש את חמסה, ההערכה היא שהיא הופכת את בעליה לבלתי פגיעים לעין הרע, מסייעת להימנע מתככים והשפעתם המזיקה של מבוקשים.

קמע כזה יכול להיקרא אוניברסאלי - גם נשים וגם גברים יכולים ללבוש אותו, עם זאת, המשמעות והאנרגיה של הסמל יהיו מעט שונות.

עבור גבר, סימן כזה טומן בחובו את ההזדמנות לחזק את האינטואיציה שלו ולפתח את המתנה לצפות את התוצאה של כל סיטואציה קשה. לעתים קרובות הוא משמש לא רק כסמל מגן, אלא גם כסוג של רכב מיסטי המסייע להביט אל העתיד. ההודים האמינו שהבלאי המתמיד בגופתו של חמסה יסייע לאדונם לצפות באירועים רעים ולמנוע אותם.

משמעות גברית נוספת בדרך כלל של סמל היא סימן של חונכות. על פי פרשנות זו, לבישת קמע עוזרת לעמוד היטב על הרגליים ולמצוא את ייעודך האמיתי.

אבל המשמעות של הקמע "יד פטימה" לנשים היא מיוחדת מאוד. מבחינה היסטורית, המין ההוגן היה הרבה יותר סביר לפנות לעזרת קמיע כזה. בטורקיה מאמינים כי חמסה מעניקה לבעליה תכונות כגון נאמנות, דבקות וסבלנות, והמצרים לובשים אותה כדי להגן על עצמם מפני השפעת כוחות אפלים.

"יד פטימה" נחשבת לקמע שמביא הרמוניה והרמוניה לחיי המשפחה, מונע מריבות ועוזר לבני זוג לקיים נישואים לכל החיים. סימן זה מועדף במיוחד על ידי נשים בהריון - מאמינים שהוא מסייע ללידת הילד, וגם מגן במהלך הלידה.

עמים שונים ייחסו את חשיבותם לסמל זה. בישראל, קמיע כזה נקרא "יד מרים" ויש לו משמעות מיוחדת: יש להאמין כאן שהוא סמל לאחדותן של כל דתות העולם, לשלווה ושלווה. סימן דומה הופיע במסורות של השבטים ההודים המאכלסים את צפון אמריקה - לדעתם הוא עזר לפתח אינטואיציה אצל אדם.

ההיסטוריה של מקור הקמיע

יש אגדה יפה ועצובה כיצד נראה הסמל הזה. האגדה מספרת כי פאטימה, בתו של הנביא מוחמד, הייתה במטבח והכינה ארוחת ערב כשבעלה עלי נכנס לבית והודיע ​​שהוא עומד להביא אישה חדשה.

פטימה הייתה כל כך מטומטמת והוכתעה מהחדשות שהפילה כפית והמשיכה לרגש את האוכל החם בידה. מכאב נפשי, היא שכחה לחלוטין מכוויות קשות וכואבות.

עלי היה כל כך המום מאהבה והחיבה החזקה של אשתו, עד שנטש מייד את רעיון הנישואין. מאז, "יד פטימה" הפכה לסמל לדבקות, אהבה ואושר משפחתי חזק.

אולם מחקרים על מדענים שהתבססו על חפירות ארכיאולוגיות מצביעים על כך שסמל זה היה בשימוש נרחב הרבה לפני הולדת הדתות האברהמיות. הקמע בצורת כף יד פתוחה לבשו נשות האנטר ריוס, שם נקראה "יד אישתר". כמו כן נמצאו שרידי מקור השלט בתולדות קרתגו, שם כונה "יד תניתית" ושימש להגנה מפני נזק.

הסיבה העיקרית ללבוש קמיע כזה בתקופה שרווחה בעולם הפוליתאיזם (פגאניזם) הייתה הגנה מפני בעיות במהלך ההיריון, לידה מוצלחת של ילדים וטיפול בבריאותם של בני משפחה חלשים וחולים.

סמל זה שימש מדינות שונות באופן כה נרחב, עד כי כיום לא ניתן לקבוע במדויק באיזו מדינה מקורה - כל הלאומים שהשתמשו בו הביאו טעם וסמליות משלה.

האם אורתודוקסים ומוסלמים יכולים ללבוש

"יד פטימה" היא אחת המזכרות הפופולריות ביותר המובאת במתנה לחברים וקרובי משפחה על ידי מטיילים ותיירים המבקרים בישראל, מצרים וטורקיה. בעניין זה עולה שאלה הגיונית - האם ניתן ללבוש קמע כזה אורתודוקסי.

מקורות נוצריים סמכותיים, המבוססים על מידע שנאסף מהתנ"ך, נותנים תשובה מוגדרת - זה לא הסמל עצמו ונוכחותו בחיים החשובים, אלא איך האדם מתייחס אליו. הכנסייה הנוצרית לא צריכה להשתמש בתכשיטים כמו קמיעות ולמלא אותם במשמעות מיסטית: זה סותר את הדוגמה האורתודוכסית. וגם אסור לשאת ולקרוא "יד פטימה" יחד עם צלב חזה ואייקונים. עם זאת, אסור להחזיק את החמסה באוסף וכמזכרת יפה.

ישנם כהנים הנוהגים את הנושא בקטגוריות רבה יותר - הם מאמינים כי עצם נוכחותו של גורם באמונה של מישהו אחר יכולה לבלבל את מחשבותיו של הדיוט האורתודוקסי הפשוט, ולכן ממליצים להימנע מסמליות כזו. האם הקשבה לעצה זו תלויה בך.

מוסלמים נאמנים מאמינים בהשפעה הקסומה של קמיעות משווים לפוליתאיזם, האסור בתכלית האיסור. זה מצוין על ידי קווי הקוראן. עם זאת, חמסה נפוצה כל כך במדינות מוסלמיות שאנשים רבים אינם שמים לב לאיסור זה, באזורים מסוימים היא אף הפכה לסמל לאומי.

קמיע "יד פטימה" יכול לשמש מוסלמים מאמינים בתנאי שהם לא מסתמכים על השפעתו הקסומה, אלא לובשים אותו כזכר אבותיהם או כקישוט יפה.

חבישה נאותה של הקמיע

מי שמחליט ללבוש קמע זה צריך לדעת על חלק מהכללים וההמלצות שמעניקים אזוטריות לגבי השימוש הראוי בו.

באופן מסורתי, החמסה צריכה להיות כחולה או כחולה בשילוב עם לבן. שילוב זה נחשב לסמל לשלום, הרמוניה ושלווה. העין הטורקית, המתוארת לעיתים קרובות במרכז חמסה, מבוצעת בדרך כלל באותו סולם - סמל זה נושא הגנה נוספת מכוחות הרשע ועין הרע.

עליכם לשים לב לאיזה חומר מורכב הקמע. והכי חשוב, אם הוא עשוי מתכת קלה, האור המוחזר ממשטח חלק מסמל את ההילה המגנה של הקמיע.

באופן אידיאלי, קמיע חמסה עשוי כסף ומעוטר בצבע טורקיז - למוצרים כאלה יש את האנרגיה החזקה ביותר.

הקמע נלבש בצורה כזו שהוא בא במגע עם הגוף, בדרך כלל תחת לבוש או על פרק כף היד. לא מומלץ לשלב אותו עם סמלים ותמונות אחרים, במיוחד בעלי אופי מיסטי או דתי.

אותם קמיעות שלובשים בני זוג או אוהבים עוזרים לשמור על אהבה, רוך ותשוקה במערכת יחסים לאורך זמן, והנישואים נמשכים זמן רב ככל האפשר.

החזקים ביותר הם התמונות של "ידיים של פטימה", שנעשו באופן עצמאי. הרבה נשים מחטניות רוקמות סמל זה על בגדים או פריטי פנים, מקשטות בתליונים העשויים אבנים טבעיות וחרוזים. ההערכה היא כי רקמה כזו מביאה מזל גדול לזה שהיא הוצגה.

הציורים הגדולים עליהם מתוארת חמסה מוצגים לרוב כמתנה, מעוטרים בדרך כלל בכתובות ברכה בעברית.

קעקוע הקמע "יד פטימה"

יישום תמונות כאלה על הגוף נהוג מאז ומעולם. מאז ימי קדם, הגב נחשב למקום הטוב ביותר למיקום סמלי מגן - על מנת להגן על עצמו מפני סכנה שמתגנבת מבלי לשים לב. ההערכה הייתה שהאויב, שמנסה להכות מכה ערמומית, יקבל כישוף בתגובה.

קעקוע של חמסה נעשה בצורה הטובה ביותר במרכז הגב, בין השכמות, מאחורי הצוואר מתחת לשיער, כמו גם על פרק כף היד או פרק כף היד.

קעקוע דמוי כף יד עם אצבעותיו כלפי מטה הוא סמל המציין את העיקרון הנשי, הפוריות וההולדה. סימן כזה על הגוף מגן על האישה מפני בעיות בריאותיות, מסייע ללדת ילד בריא.